הכנה רגשית ונפשית ללידה
טעימות מהקורס שלי- אימון אישי נפשי ללידה טובה בשיטת קיי
אם היולדת מגיעה ללידה, כאשר כל מה שמעסיק אותה הוא הכאב והפחד מהכאב, אז היא תרגיש את הכאב בעוצמה יותר חזקה. מאידך, אילו תגיע היולדת ללידה כשבמחשבותיה עוד זוויות הסתכלות, כך תגבר יכולת ההתמודדות שלה ועוצמת הכאב תחלש.
שיח נשים 1:
"הלוואי שהייתי יכולה לקבל אפידורל איך שאני מגיעה לבית חולים".
שיח נשים 2:
"אני חולמת על לידה טבעית."
עם קבלת הצירים נוכל להזכיר לעצמנו שככל שכואב יותר, זה אומר שהציר יעיל יותר כלומר מקרב את התינוק שלנו אלינו. לכאבי הצירים יש סוף. וכל ציר מקדם אותנו לסוף הטוב הזה. ציר מבורך: אם תקבלי את הציר הבא בברכה, בנשימה, בתודה, הוא יקדם אותך בצורה יעילה יותר לקראת הלידה.
כאן תוכלי לקרוא עוד על פחדים בהריון ובלידה
כואב לי במוח
כשאנו מקבלים מכה ברגל, איפה כואב לנו? ברגל? לא מדויק.
מסרים של כאב עוברים במערכת העצבים מהרגל ומגיעים למוח ורק אז המוח יודע שכואב. (וגם אנחנו).
הזדמנויות לתרגל FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT
המוח מציית לחזרתיות. מה שחוזר על עצמו נלמד על ידי מערכת העצבים. ניתן להשתמש בעובדה זו על מנת לתרגל (במוח) מה שמקל על הכאב. לדוגמא: נשימה עמוקה שאנו "שולחים" בדמיוננו אל מקום הכאב, ומדמיינים שאותה נשימה מאווררת, מרככת ומפוגגת. עוד שתי נשימות כאלה... וניתן לחוש שינוי.
טריפ של הורמונים
עם התגברות הצירים המוח מפריש את הורמוני האנדורפינים, המשרתים אותנו בכך שהם מטשטשים ומקהים את חדות הכאב. אמנם נדמה כי הכאב גובר משעה לשעה/ מציר לציר, אך כך גם יכולת ההתגברות שלך בעזרת האנדורפינים המטשטשים. הם יוצרים תחושת מיסוך ומסטול.
להתקדם תוך כדי תנועה
חוכמת הכאב באה לידי ביטוי בלידה, באופן כזה שהכאב גורם לנו לזוז. תזוזה במהלך הלידה מסייעת לעובר לעשות דרכו למטה והחוצה. זהו מנגנון חשוב ביותר, שכן ככל שתהיי קשובה לגופך ותתני לו לנוע כפי שהוא מבקש, כך יכול העובר שלך להתקדם וכך תקצרי את משך הלידה. גם עד האיפודורל.
כאן ועכשיו
חווית הלידה מעמידה אותנו בשיא ה"כאן ועכשיו". לעיתים בהפסקה בין ציר לציר, כשבאותו רגע אין כאב, היולדת עשויה להחזיק את הכיווץ בגופה כתוצאה מהציר שהיה, או מפחד הציר שיבוא. בכך, גופה המכווץ עוצר את התקדמות העובר. גם אם ההפוגה בין הצירים קצרה, השאיפה להרפיה תאפשר לעובר להגיע ביתר קלות ומהירות.
הפוך על הפוך
באחת הלידות שליוויתי כדולה, היתה היולדת בה תמכתי, "מחוברת" ללא מעט מכשירים, דבר שהכריח אותה להישאר שוכבת. באין יכולתה לזוז בחופשיות או להינות מטכניקות מגע, היתה זקוקה היולדת להיעזר בשפה ובמוח.
לסיכום ברצוני להמליץ לכל היולדות בשעה טובה לצאת מההתמקדות בכאב ולהיות פתוחות לחדשות הטובות שגופה החכם מביא.
(ולהקשיב לו..) ולזכור כי את עוד מעט מחבקת את תינוקך בידייך!
תרצי לשמוע עוד? את מוזמנת לצלצל כעת או לקרוא מעט יותר על הכנה נפשית ורגשית ללידה טובה בשיטת קיי.